1.      בסעיף 41א(ב) לחוק הנ"ל, שעניינו שמירת זכויות עובד המשרת במילואים, נקבע כי יש ליתן הגנה מיוחדת לעובדים בתקופת שירותם במילואים ובסמוך לחזרתם לעבודה. בהליכים שהתנהלו לפני ועדות התעסוקה בבקשות לקבלת היתר לפי הסעיף האמור (לצורך פיטורים של עובד בתקופת היותו בשירות מילואים או בתקופה של 30 ימים לאחר מכן), פעלו ועדות התעסוקה באופן המצמצם את סוג המקרים שבהם ניתן היתר לפיטורים, למקרים חריגים: מעילה או הפרת אמונים של עובד, במקרים נוספים שבהם על-פי דיני העבודה ניתן לפטר עובד בלא מתן הודעה מוקדמת, וכן מקרים של סגירת העסק או חלק ממנו המחייבים פיטורי עובדים תוך זמן קצר.      

2.      בעקבות ערעור על אחד מההליכים שהתנהלו לפני ועדות התעסוקה, קבע בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 347/06 משרד הביטחון נגד תנה תעשיות בע"מ, תק-אר 2007(1),32) כי לשון החוק אינה סובלת את הפרשנות שניתנה לה על-ידי ועדת התעסוקה, וכי ועדת התעסוקה נדרשת ליתן היתר לפיטורים כל אימת שלא נמצא קשר בין הפיטורים לשירות המילואים, אלא בנסיבות הומניטריות מיוחדות המצדיקות אי מתן היתר. פרשנות זו מצמצמת באופן ניכר את ההגנה על חיילי המילואים.

3.      בתיקון מס' 17 לחוק שהתקבל ביום ז' באב התשס"ט (28.7.2009) נקבע  כי מתן היתר לפיטורים של עובד בתקופות האמורות יינתן רק מטעמים מיוחדים שיירשמו. בהתאם לכך ניתן להניח שמאושרת מחדש פרשנותן הקודמת של ועדות התעסוקה, לפיהן לא יינתן היתר לפיטורי עובד בתקופת שירותו ובתקופה הסמוכה לאחריה, אלא במקרים חריגים המצדיקים את מתן ההיתר.         

4.      התיקון לתקשי"ר בהתאם לנ"ל ותיקונים אחרים כלולים בדפי ההחלפה המצורפים להודעה זו.

שמואל הולנדר

נציב שירות המדינה